חוות האפרסמון בפאתי קיבוץ אלמוג שליד יריחו היא מקום שבו שורר קסם. מקום בו התחיל גיא ארליך מיזם חקלאי מיוחד במינו ,חקלאות מקראית לגידול עצי קטורת ,בושם ומרפא והיום הוא הבעלים של האוסף הגדול במזרח התיכון (כנראה) של עצים מיוחדים אלו.
איך הכל התחיל ?
הכל החל כמטע נסיוני, מיזם חקלאי שכיום מגדלים בו סוגים שונים , מגוונים ונדירים של צרי (האפרסמון המקראי), לבונת הקטורת, סוגים נוספים של לבונה ומור, מורינגה רותמית ועוד עשרות מינים נוספים של עצי וצמחי בושם ומרפא, מדבריים ואחרים.
בסיור במקום גיא לוקח אותנו לסיבוב בשטח, בו אנחנו מכירים מקרוב את שיח האפרסמון המקראי, פוגשים את עצי המור והלבונה, ועוד צמחי מדבר נוספים מקומיים. הסיור מתחיל בלגימת חליטות מיוחדות מצמחי המקום האופייניים.
האפרסמון בהיסטוריה
עץ האפרסמון - commiphora giladensis המקראי נזכר בספר התנ"ך פעמים רבות, וידוע גם בשמות אחרים - צרי, נטף, בושם, בלסמון ועוד. מהעץ/שיח נרקחה אחת התרופות החשובות בעולם והופק הבושם הטוב ביותר באימפריה הרומית.
העץ/שיח גם שימש כראשון ממרכיבי תערובת הקטורת של בית המקדש והשמן בו נמשחו מלכי ישראל. בספרו "תלמוד הצמחים" כותב אברהם דהאן על הצרי : בעת העתיקה נחשב האפרסמון או הבלסם של יהודה לצמח הבושם המפורסם והיקר ביותר בעולם בתקופה הרומית -ביזנטית" והוא ממשיך ומתאר את הריח הבושמי אשר מצוי בעץ מופלא זה בכל חלקיו- בשרף, בעלים ובפרי. בעת העתיקה העץ גדל במקומות חמים כגון ים המלח, עין גדי ויריחו. (לקריאה נוספת, תלמוד הצמחים - עמודים 866-880)
לפי העדויות ההיסטוריות הצמח היה מתנת מלכת שבא לשלמה המלך. השמן שהופק מהאפרסמון שימש למשיחת מלכי ישראל. בתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל , היו פרדסי האפרסמון בשליטה של המלך הורדוס, מאוחר יותר הם נבזזו על ידי מרקוס אנטוניוס, לבקשת קליאופטרה, וניתנו לה במתנה .
עצי האפרסמון לבלבו במקום במשך שנים רבות, האדירו את שמה וקופתה של ממלכת יהודה וסיפקו לאנשים עונג, מזור ומרפא.
עד שתקופת זעזועים פקדה את הארץ. חרבן בית המקדש השני, נפילת האימפריה הרומית, גלות ישראל והכיבוש המוסלמי של האזור. יחד עם העם היהודי, גם העץ/שיח המופלא גלה ונכחד מהארץ.
וכיום אלף וחמש מאות שנים מאוחר יותר, גיא החליט להחזיר את עץ/שיח האפרסמון המקראי ללבלב לחופי ים המלח ולהשיב את תהילת העבר , ולהחזיר למקום את העצים המקודשים הללו.
על השימושים של האפרסמון לרפואה
עוד בתקופה ההיא, היה לאפרסמון ערך חשוב ברפואה, כאשר רבים מהללים את יכולותיו וביניהם הנביא ירמיהו, אסף הרופא, הרמבם ועוד. סגולות רפואיות רבות היו לו בנוסף לניחוחו המיוחד, בהקשרים של מניעת מגיפות, כטיפול בארס, חיזוק פנימי של האיברים, שימור וחניטה , איחוי וריפוי העור ועוד ועוד. בשל סגולותיו של האפרסמון בהקשר של מניעת מגיפות עוד מתקופות קדם, החליט גיא בתקופת הקורונה להפיק שמן מיוחד המכיל תשרית של אפרסמון ולבונה מקראית , אשר הופץ לכל המבקש להקלה בתסמיני הקורונה. השמן נמכר במקום.
על השימושים של האפרסמון לקטורת
האפרסמון היה אחד מסממני הקטורת (בבית המקדש) וחלק מהרכיבים של קטורת הסמים, שמופיעה בתפילת פיטום הקטורת. מבחינת איכויותיו הרוחניות של ניחוח האפרסמון נאמר עליו אשר הוא מקביל לספירת הכתר, הספירה הגבוהה ביותר בעץ הספירות. כלומר מיוחסות לריחו איכויות רוחניות בנוסף לאיכויותיו למרפא.
עצי המור והלבונה
בנוסף לאפרסמון המקראי, גיא מגדל במקום גם מינים רבים של לבונה ומור, שגם עצים אלו מוזכרים בעת העתיקה, והיו חלק מסממני הקטורת בבית המקדש.
באנגלית הלבונה קרויה Frankincense שם שמקורו בצרפתית עתיקה: "franc encens", כלומר "קטורת טהורה". הלבונה ידועה גם כ"אוליבאנום" (olibanum), שם שמקורו בערבית, "אל-לובאן" (כלומר החלב), ומתייחס למוהל החלבי אותו מפיקים מקליפת עץ הלבונה לשם הכנת הבושם.
הלבונה מיוצרת על ידי ייבוש טבעי של נוזל השרף של עצי הלבונה. הלבונה מופיעה בצורת גרגרים לבנים־צהבהבים או אדומים. ללבונה יש יכולת חיטוי, ובתקופת הקורונה הכינו בחוות האפרסמון שמן מיוחד מלבונה ואפרסמון מושרים בשמן זית שניתן היה להעזר בו למטרת הבראה מתסמיני הקורונה. לשרף הלבונה על סוגיו השונים הקיימים יש ריח יחודי, אשר משמש להעלאת התדר וטיהור המרחב
עבודה עם העשן של הלבונה מביא תדר של קדושה, של ניקיון ושל חיבור מקודש מעלה.
בנוסף, יש ללבונה סגולות שהוכחו גם מדעית , כמחדש רקמות מחטא ואנטי דלקתי (בשימוש חיצוני ופנימי). כיום, ישנם אנשים המאמינים כי יש ללבונה סגולות למנוע חדירת חיידקים ונגיפים מחוללי מחלות, בזכות התכונות האנטי מיקרוביאליות של החומצה המצויה בלבונה. בפרסומים בתקשורת עלה, כי אנשים רבים החליטו להשתמש בגרגירי הלבונה על בסיס יומיומי, כדי לנסות ולמנוע הדבקות בקורונה. אין להצלחה של הלבונה בנושא זה ביסוס מדעי, אולם סגולות הצמח המופלא הזה ידועות, אז שימוש בלבונה יכול לסייע לתחושה ולחיזוק הגוף גם באופן כללי.
המור, ממשפחת הקומיפורה עימה נמנה גם האפרסמון המקראי, הוא שרף המופק מעץ ה-Commiphora myrrha, הגדל באזורים מדבריים ויבשים. שרף המור הינו בעל ריח מתקתק ואדמתי אופייני, מופרש במקומות שונים בעץ, סביב הקליפה החיצונית של הגזע והענפים, בתגובה לפגיעות שונות של בעלי חיים או לנזקים סביבתיים. השרף מהווה שכבת הגנה דביקה ועשירה בחומרים מחטאים (שמנים אתריים, שרפים), המקשה על התפתחות זיהומים מיקרוביאליים וטפיליים שונים. שרף המור ידוע בשימושים שונים מזה אלפי שנים. המכנה המשותף לכל השימושים הללו נובע מסגולות “הטיהור” הייחודיות, המיוחסות למור – ברמה הפיזית (חיטוי) וברמה המטאפיזית (ריח / קטורת). שרף המור שימש להכנת בשמים ושמנים קוסמטיים שונים באזורי המזה”ת, יוון ומצריים העתיקה. ישנן עדויות שונות המאשרות כי הוא היה בשימוש במצרים בשנת 3,000 לפנה”ס, בין היתר כאמצעי חשוב לחניטה. שרף המור שימש בטקסי פולחן רבים בעולם העתיק ויש אף הטוענים כי זהו המור המוזכר כאחד מסממני הקטורת של בית המקדש.
מזה אלפי שנים, שרף המור מוכר גם בשימושיו הרפואיים, במקרים של פצעים וכיבים שונים בעור, זיהומים שונים של מערכת העיכול, תולעי מעיים, טיפול בסוכרת, מחלות פרקים ועוד. ברפואה הסינית המסורתית, שרף המור מוגדר כמר ויבש והוא משמש באופן מקומי לטיפול בפצעים כרוניים של העור וכן לטיפול בבעיות ווסת וזיהומים פנימיים.
זיקוק שמנים אתריים במקום
החומר הצמחי נאסף בכמויות גדולות מבית הגידול, ולאחר מכן עובר אל מזקקה גדולה, בעזרת מקור חום בתחתית המזקקה, עולים המים דרך החומר הצמחי, והתוצאה היא שמן אתרי למעלה , ומי הווית צמחים (הידרוסול) בתחתית. לקבלת כ250 מל שמן אתרי יש צורך ביותר מ100 קילו חומר צמחי!
על עוד צמחי מדבר קסומים במקום
פרעושית גלונית - חליטה מן העלים יוצרת "תה" טעים, וכן תרופה עממית לכאב-פרקים, כאב-בטן, נזלת ושיעול.
הכוכב הריחני (ריחו הנעים המזכיר אפרסק משמש בעיקר לתה. נפוץ בקרב הבדואים המסורתיים )
החבאק - נענת סיני . סוג של נענע משובלת מכינים ממנה חליטה מקררת, בנוסף היא משמשת ברפואה המסורתית ולבעיות נשימה. מעוררת ומחטאת ונחשבת מועילה גם לחיזוק החניכיים, סילוק גאזים, שיכוך כאב בטן, חיזוק הכושר המיני, בלימת סרטן, הקלה על כאב ראש וכאב פרקים, תרופה לדלקת עיניים, שיעול, בחילה, חולשה ועייפות. מכילה כמויות גדולות של ברזל.
קלנדולת הבר - פרחיה קטנים אך ריחה עז וכן סגולותיה הרפואיות: אנטי דלקתית, מחטאת, מחדשת ומאחה את העור, מכילה לבעיות עור, עור יבש, פריחה וגרד ולמחלות עור אוטואימוניות.
בסיום הסיור מקטירים קטורת לבונה ריחנית, ונמשחים בשמני משיחה אשר גיא מכין במקום.
ברכה על המוגמר
כיום משתמשים אמנם בביטוי 'לברך על המוגמר' בהקשרי סיום והשלמה – אך במקורה הברכה על המוגמר היא ברכה על הריח הטוב שהיו נוהגים אבותינו להעלות בהזדמנויות שונות, באמצעות פיזור חומר ריחני על גחלים לוחשות. המשמעות בארמית של ממנה אינה גמ"ר שעניינו סיום והשלמה אלא גמ"ר שעניינו הקטרה על גחלים. ואכן גחלת בארמית היא גומרא, ובערבית – גַ'מרַה. זאת ועוד, בלשון חכמים לגַמֵּר פירושו להקטיר בשמים על גחלים.
אם כן 'לברך על המוגמר' פירושו המקורי הוא לברך על הריח הטוב של הבשמים. את המוגמר היו מביאים לשולחן בדרך כלל בסוף הסעודה, וייתכן שגם דבר זה סייע לצמיחת המובן החדש המשמש היום. הברכה על המוגמר - המוגמר כולל שלושה רכיבים, מקטר, גחל ובשמים (לבונה, מור, ועוד). בפיטום הקטורת מצויין " הדק הדק הייטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים", כלומר יש לשיר או להשמיע קול כי העשן טוב לו שיילך ביחד עם שירה או נגינה, והדבר מעצים את הברכה.
וכך לאחר כשעתיים, יצאנו מחוות האפרסמון מלאי השראה ומבושמים, עם צרורות של דברים ריחניים בידינו. עם טעם של עוד.
הסיור הוא היכרות עם מפעל חיים ייחודי.
כדי לתאם סיור במקום יש לדבר עם גיא ישירות בטלפון -0524498200
הסיורים בקבוצות ולא לבודדים.
תודה רבה על הפוסט המעניין!